בציורים אלו אני בונה שכבות של צבע שמן באמצעות מרית, אבל גם משתמש במרית כדי למחוק את השכבות האלה מיד עם הנחתן. על ידי פעולות בנייה והרס חוזרות ונשנות נוצר שטח פנים עם אשליה של מרקם תלת ממדי. מהדיאלקטיקה הזו בין יצירה להרס, או בין הזיכרון והשכחה, צומח דימוי. הטכניקה הזו משחזרת את אותו מוטיב שמודגם בעבודה עם העצים, דיאלוג בין הרס ובניה, בין התכלות וקביעות.
חמשת הציורים הראשונים בגלריה הם דימויים מסרטו הנפלא והייחודי של בלה טאר "הסוס מטורינו" - הסרט מציג באסתטיקה מרהיבה ומדכאת עד עפר את גסיסתה של סוסה זקנה וקץ החיים העלובים שמסביבה. בסיס המשיכה שלי לסרטו של יכול להסביר אולי את המשיכה לעבוד עם חלקי העצים המתכלים. במאמר ביקורת בניו יורק טיימס נכתב על הסרט בתרגום חופשי כך: כובד משקלם של החיים יכול לשחוק עד עפר, לכובד משקלה של האמנות באותו הקשר יכולה להיות השפעה הפוכה.